זוכרים את אחיעד רובנר ז"ל

אחיעד נכדי האהוב (מסבתא זהבה רובנר)

מצפים ממני שאדבר, מי כמוך יודע כמה דברנו אתה ואני במשך 21 שנים, כמה שוחחנו שנינו בעברית או באנגלית, בקרבה ובאהבה ללא גבולות.

אבל עכשיו, מאז אותו לילה ארור ותמוה נאלמתי דום וקשה לי להתבטא, קשה לי לסדר את מחשבותיי, אני מתהלכת כארי בסוגר, כסהרורית בעולם הזוי ולא מובן, עם נסיבות מותך הלא ברורות – עדיין בחקירה.

כבר 30 יום שאתה עומד מולי במלוא הדרך, מביט אליי באהבה עם חיוכך המקסים והמרגיע, ומשדר לי כמו תמיד – "סבתא, הכל בסדר אני אתכם ובשבילכם – תמיד"

על גאותך בנו כולם יודעים.  מאז בר המצוה כבר החלטת לשנות את שמך לרובנר, ולא היה מאושר ממך להראות לנו בגיל 18 את תעודת הזהות החדשה, גם אהבתך למשפחתך קרנה ממך תמיד, לא היית עושה דבר שיכאיב לאמך, לנו ולמשפחה האוהבת.
מרגע לידתך היית מקור לשמחה, מילאת משאלות לבנו לטובה מאז ועד היום ועד עולם.

נלחמנו כאריות להגן עליך בילדותך, והצלחנו להעניק לך ילדות מאושרת ושלוות נעורים המגיעות לך.  היית מאושר, שמח, מלא חדוות חיים נוח ואהוב על הבריות, סנגור לכל החלשים, היית אומר: "זו רכילות – אנא חדלו"!

ביתנו היה ביתך, חדרך עדיין פנוי ומחכה לך, המרתף עדיין מסודר ומחכה לך ולחבריך הרבים שנהגו להתאסף סביבך,  את המחסן שהפכנו למשרד עבודה לך ולחברך השארנו כפי שהוא עם כל המכשור וגם המזוזה שקבעת עדיין שם.

בשנות הישיבה התיכונית, גרת אצלינו כמעט דרך קבע, זכורים לי שיעורי הספורט – עכשיו מותר לגלות – נהגת להתקשר אליי שאכין ליד שער ביתנו שתיה ועוגיות "בשביל החברה שרצים מסביב לבלוק ויהיו צמאים בדרך", ותמיד הייתי שם בשבילך במסירות ואהבה אין קץ, ואתה אחיעד החזרת לנו אהבה ענקית.

כשהתגייסת היית מקפיד לקפוץ אלינו בדרכך הביתה או בדרכך לבסיס.

נהגת להתקשר אלינו בקביעות כל שבוע אם בימות השבוע או בימי שישי, כשקבעת להפגש עם חברים מפ"ת במוצאי שבת – היית קופץ קודם אלינו  - ושהחברים יחכו.

שיחתינו האחרונה הייתה ביום שישי האחרון שלך, עם אווירת "להתראות בשבוע הבא"…………

אחיעד שלנו! איך נלקחת מאיתנו פתאום בלילה אפל – ללא סיבה??? אולי נדע ואולי לא! העניין בחקירה

אך דע לך שאתה דמותך, אשיותך והחיוך שלך ילוו אותי בכל יום ובכל צעד ושעל, יד ביד עם מויישי בני שמלווה אותי כבר 22 שנים.
קיבלנו אותך אחיעד כפקדון למשך 21 שנים, וקשה, קשה מאוד לחשוב על השנים הבאות בלעדיך!

וככל שאני אוהבת את שניכם – בּני – נראה שאלוקים אוהב אתכם יותר!

נוח בשלום ועל משכבך נכד יקר שלי ויהיה זכרך ברוך.

אחיעד בני היקר,

נישואי לאמא נתנו לי את הזכות לגדל אותך ולהיות לאביך במשך 14 השנים האחרונות, הייתה זכות גדולה.
היכרתי אותך כשהיית ילד בן 7, אבל "הגבר" במשפחה, וכבר אז, דאגת כל הזמן לאמא ואביבית שהיו בראש סולם העדפות שלך.
בחיי המשפחה החדשים שיצרנו היה לך חלק משמעותי והחיים הובילו לאהבה גדולה בנינו, אהבת אב ובנו, אהבה מבחירה.

היית אח אוהב ואהוב לאחיך הבוגרים, אביבית, גל ומאיה וסמל למופת לאחיך הצעירים, תמרה ויואבי.

עת מלאו לך 20, ביקשת ממני שאאמץ אותך באופן חוקי, שמחתי מאוד לבקשה זו שמילאה אותי בגאווה רבה, גאווה להיות אביך. אמרתי לך שאשמח וכדרכנו פצחתי במשא ומתן ואמרתי לך שיש לזה מחיר. שתאמר קדיש אחרי, אחרי מותי.
לא האמנתי שהיוצרות יתהפכו.

במהלך שירותך הצבאי, הצבת לעצמך מטרות ולא ויתרת עד שהגשמת אותן, התעקשותך הובילה אותך לקורס קצינים שאת כל שלביו עברת בהצטיינות וכחניך למופת.

הייתי גאה מאוד להיות אביך בתקופה בה גדלת מילד לנער והפכת לבחור חייל לוחם ואחכ קצין,.

במהלך השלושים הכרנו את חבריך, מפקדיך ופקודיך, וכולנו הפכנו למשפחה אחת.
יש לך, אחיעד, חברים מקסימים, טובים ורגישים, כמו שראוי שיהיה לך.

בתקופה קשה ונוראית זו, הקהילה הסובבת אותנו עטפה אותנו ודאגה לנו עד מאוד. ואנו גאים להיות חלק מקהילה יקרה זו. אין מילים בפינו להודות לכם, חברים יקרים על תמיכתכם בימים קשים אילו.

בן כסה לעשור, בימים נוראים אילו, הייה נא מליץ יושר על אמא, גל, מאיה, אביבית, תמרה, יואבי, סביך סבתותיך ועלי.

אנחנו כבר מתגעגעים.

אביך – אבי

לאחיעד שלי, בני בכורי,

30 ימים עברו מאותו לילה נורא ושחור ואני מסרבת להאמין
30 ימים שהכאב חותך בי והתסכול משגע אותי
30 ימים שאני שומעת עליך סיפורים ולא שבעה מלשמוע אותם
30 ימים שאתה במחשבותי בלי סוף…

אחיעד שלי,
בדיוק לפני 8 שנים, בשבת בר מצווה שלך שהיה בשבת פרשת "והאזינו", עמדתי, אם גאה ודיברתי אל האורחים עליך, איזו גאווה עצומה הרגשתי!, ועתה, 4 ימים לאחר יום הולדתך ה-21, שוב עומדת אני לפני אנשים והפעם מסיבה אחרת לגמרי והגאווה שאני מרגישה כלפיך רק מתעצמת מיום ליום..
נולדת בתאריך מיוחד, ג' תשרי – צום גדליה, הברית שלך היה ביום כיפור ואפילו התאריך שבו בחר אלוקים לקחת אותך הוא מיוחד, סמוך לראש השנה ותקופת הסליחות, כל זה משקף את מה שאתה, כה מיוחד! בן מסור ביותר, הקשר שהיה בנינו היה כ"כ נדיר שבחרת להראות זאת בסרט הגמר שערכת בשמינית במגמת קולנוע בישיבת פתח תקווה, כל אחד אשר רואה את הסרט, ישר מרגיש בייחודיות של הקשר.

אם דאגתי לך, היית מחייך את החיוך המיוחד שלך והיית אומר שאין מה לדאוג – ישר ידעתי שאפשר לסמוך עליך, ואכן, אייך שגוננת על אחותך אביבית והאהבה הגדולה שהייתה בניכם, הייתם מושא לקנאה בין החברים,
המודל שהיית לתמרה ויואבי בתור האח הבכור וזמן האיכות שהיה ככ חשוב לך להעניק להם בכל הזדמנות,
תמיד שאלת מה קורה עם גל ומאיה,
היית נכד הבכור ומסור על סבא וסבתא, על הקשר הנפלא שהיה בניכם אין מילים, הבית אצלם היה הבית השני שלך.
ואביך – אבי, ככ היה חשוב לך בכל הזדמנות לשבת ולשוחח איתו שיחה מלב אל לב, ראית באבי יותר מאבא.

והחברים סובבו סביבך כל הזמן, ערכת הקפה תמיד הייתה מוכנה להקפצה בכל יציאה שלך הביתה עבור החברים..

אחיעד שלי,
היית שופע רגישות, רגישות מיוחדת שהתבטאה ביחס שלך לנושאים כגון כתיבת סיפורים, עריכת סרטים, גישה לאנשים, לחיילים שלך,
זכור לי שהייתה לך איזו מסע עם החיילים שלך וראינו שאתה אוסף את כל כובעי מצחייה שהיו ברשותך, שאלנו אותך עבור מה זה, וענית, שאם אחד החיילים ישכח או יאבד כובע, תוכל לתת לו את אחד הכובעים שלך.. עד כדאי כך התחשבת בהם ודאגת להם…

בתוך 21 השנים הספקת ככ הרבה יותר ממה שמספיק אדם ממוצע, לטייל בעולם, לעשות סקי שלג, סקי מים, לעבוד בתור צלם בחופשות בארה"ב, לעשות סרטים, לאסוף חברים בלי סוף, להיות שריונר, לסיים קצונה בהצטיינות 3 פעמים והרשימה עוד ארוכה,

אתה תמיד תהיה איתנו,
אוהבת אותך,
אמא