כשאני מנסה לחשוב על אחיעד, על אחת כמה וכמה לכתוב עליו קשה לי. קשה לי בעיקר כי אדם הוא פשוט יותר מזה, הוא יותר מכמה מילים שאפשר לספור, הוא יותר מסגנון כזה או סגנון אחר, הוא עולם ומלואו. קשה לי כי אני לא לגמרי יודע על איזה אחיעד לכתוב.
הכרתי כל מיני אחיעד. הכרתי את אחיעד האזרח עם השיער הארוך, שעורך סרטים ומאוהב במדיום של הקולנוע.
הכרתי את אחיעד החייל הממושמע, שלא מתווכח יותר מדי ומנסה "לאכול את מה שיש", גם אם זה לא לגמרי מוצא חן בעיניו.
הכרתי את אחיעד המשפחתי שיש לו קשר מיוחד לאמא וחושב כל הזמן על אחותו, שדואג לבקר את סבא וסבתא, גם כשזה ממש לא נוח לו וגם כשיש לו באמת לא יותר משעה פנויה.
הכרתי את אחיעד של בה"ד 1, שמצליח לחבר בין קצוות ולהיות חבר של כולם.
הכרתי את אחיעד של החבר'ה, שמנסה תמיד לארגן, שחשוב לו באמת להיפגש בשבתות בהן הוא יוצא, שסוחב תמיד פק"ל קפה מורחב בבגאז' של האוטו.
הכרתי את אחיעד המהורהר והכרתי את אחיעד השמח, הכרתי את אחיעד מהחבר'ה והכרתי את אחיעד מהצבא.
רק אחיעד אחד אני באמת לא מכיר.
אחיעד שכבר אי אפשר להרים אליו טלפון, אחיעד שאני כבר לא יכול לשבת איתו בימי שישי. אני לא מכיר אחיעד בלשון עבר, כנראה שגם אף פעם לא אוכל להכיר.
