לאחיעד שלי, בני בכורי,
30 ימים עברו מאותו לילה נורא ושחור ואני מסרבת להאמין
30 ימים שהכאב חותך בי והתסכול משגע אותי
30 ימים שאני שומעת עליך סיפורים ולא שבעה מלשמוע אותם
30 ימים שאתה במחשבותי בלי סוף…
אחיעד שלי,
בדיוק לפני 8 שנים, בשבת בר מצווה שלך שהיה בשבת פרשת "והאזינו", עמדתי, אם גאה ודיברתי אל האורחים עליך, איזו גאווה עצומה הרגשתי!, ועתה, 4 ימים לאחר יום הולדתך ה-21, שוב עומדת אני לפני אנשים והפעם מסיבה אחרת לגמרי והגאווה שאני מרגישה כלפיך רק מתעצמת מיום ליום..
נולדת בתאריך מיוחד, ג' תשרי – צום גדליה, הברית שלך היה ביום כיפור ואפילו התאריך שבו בחר אלוקים לקחת אותך הוא מיוחד, סמוך לראש השנה ותקופת הסליחות, כל זה משקף את מה שאתה, כה מיוחד! בן מסור ביותר, הקשר שהיה בנינו היה כ"כ נדיר שבחרת להראות זאת בסרט הגמר שערכת בשמינית במגמת קולנוע בישיבת פתח תקווה, כל אחד אשר רואה את הסרט, ישר מרגיש בייחודיות של הקשר.
אם דאגתי לך, היית מחייך את החיוך המיוחד שלך והיית אומר שאין מה לדאוג – ישר ידעתי שאפשר לסמוך עליך, ואכן, אייך שגוננת על אחותך אביבית והאהבה הגדולה שהייתה בניכם, הייתם מושא לקנאה בין החברים,
המודל שהיית לתמרה ויואבי בתור האח הבכור וזמן האיכות שהיה ככ חשוב לך להעניק להם בכל הזדמנות,
תמיד שאלת מה קורה עם גל ומאיה,
היית נכד הבכור ומסור על סבא וסבתא, על הקשר הנפלא שהיה בניכם אין מילים, הבית אצלם היה הבית השני שלך.
ואביך – אבי, ככ היה חשוב לך בכל הזדמנות לשבת ולשוחח איתו שיחה מלב אל לב, ראית באבי יותר מאבא.
והחברים סובבו סביבך כל הזמן, ערכת הקפה תמיד הייתה מוכנה להקפצה בכל יציאה שלך הביתה עבור החברים..
אחיעד שלי,
היית שופע רגישות, רגישות מיוחדת שהתבטאה ביחס שלך לנושאים כגון כתיבת סיפורים, עריכת סרטים, גישה לאנשים, לחיילים שלך,
זכור לי שהייתה לך איזו מסע עם החיילים שלך וראינו שאתה אוסף את כל כובעי מצחייה שהיו ברשותך, שאלנו אותך עבור מה זה, וענית, שאם אחד החיילים ישכח או יאבד כובע, תוכל לתת לו את אחד הכובעים שלך.. עד כדאי כך התחשבת בהם ודאגת להם…
בתוך 21 השנים הספקת ככ הרבה יותר ממה שמספיק אדם ממוצע, לטייל בעולם, לעשות סקי שלג, סקי מים, לעבוד בתור צלם בחופשות בארה"ב, לעשות סרטים, לאסוף חברים בלי סוף, להיות שריונר, לסיים קצונה בהצטיינות 3 פעמים והרשימה עוד ארוכה,
אתה תמיד תהיה איתנו,
אוהבת אותך,
אמא
