אחיעד היקר,
קשה לדבר עליך בלשון עבר, זה לא הגיוני לכתוב עליך דברים שלא הספקנו לומר בעודך בחיים.
כל כך מוזר לנו שכבר לא רואים אותך קופץ לבקר בפתח תקווה, עם המדים של צה"ל. תמיד כשהגעת לביתך לשבתות התאמצת לעבור אצל סבא וסבתא לומר שלום, תמיד התעניינת במה שקורה, דאגת לא לקפח אף אחד ורק אז היית ממשיך לשהם. המשפחה והחברים היו חשובים לך מאד והרגישות שלך כלפיהם היתה ראויה להערכה והערצה.
תמיד אהבת לבקר בדירתנו הקודמת (רחוב אנילביץ 4, פ"ת) בה גרת מספר שנים, בכל פעם שנכנסת לשם טיילת בבית במבט נוסטלגי וישבת בחדרך הישן ככה סתם והעלית זכרונות, תכננת לגור בבית הזה בעתידך ושיתפת אותנו בתכניותך לגבי עיצוב הדירה וצחקנו על זה.
הצעת לעזור בכל עת ובכל מצב, בזמן השבעה כששמענו סיפורים עליך מהחברים הרבים שסבבו אותך, הרצון לעזור היה מוטיב חוזר בכל סיפור עליך, דבר המלמד מעט על אופייך. אנחנו נפעמים מחדש לגלות עליך עוד דברים שלא ידענו קודם – כמה אנשים אהבו אותך, כמה מוכשר היית, כמה חברים היו לך.
החוסר שלך מורגש בכל אירוע משפחתי, בכל מפגש שלנו עם הוריך עומדת לנו על קצה הלשון השאלה הקבועה – "מה שלום אחיעד? איך בצבא?" ושניה לפני שהמילים יוצאות אנחנו עוצרים ונזכרים שאינך איתנו יותר.
תמיד תמשיך להיות בליבנו, נזכור אותך ונמשיך ללמוד ממך גם כשאינך פה פיזית.
תשמור על משפחתך מלמעלה, תשלח להם כוחות להמשיך במסע הקשה בלעדיך.
אוהבים ומתגעגעים
אבי וחדוה (הדודים)
