ארכיון מחבר

יום השנה, ערב לימוד – דוד (סבא)

27 אוג'

אני עומד כאן היום, כנציג משפחה שכולה, בפני חברים המרכינים ראש, מכרים שעדיין בהלם, וקהל שלא מבין מה קרה לנו. מה היה לנו ולא יהיה לנו עוד. שירת חייו נפסקה, אבל המלודיה ממשיכה להתנגן…..

קיבלנו את אחיעד כפיקדון ל-21 שנים. שישית (1/6) של חיים. זהבה, הסבתא ואני הסבא ליוינו אותו מרגע היולדו ועד נפילתו, לא כסבא וסבתא מן המניין. ולמרות הקשר האינטנסיבי בינינו, תדירות המפגשים, הטיולים המשותפים הרבים, השיחות הרבות, הדיונים והחלפת הדיעות, הבנתי, בשנה האחרונה, שלא את כל מעשיו, פעילותו ואפילו לא את כל קווי אופיו זכיתי להכיר במהלך חייו הקצרים.

החברים לספסל הלימודים בבתי ספר ובישיבות, החברים לנשק, השכנים, המפקדים,  הרבנים והמורים באו וסיפרו. ואמרו.  וכתבו.  והראו תמונות ויצירות.  וציטטו.  ובכו. הדברים נאמרו ונכתבו והתמונה לאט לאט מגיע לשלמות. שירת חייו נפסקה אבל המלודיה ממשיכה להתנגן…..

אחיעד היה אמן בנפשו, חרוץ במעשיו, חריף במחשבתו ורהוט בדיבורו, אבל מעל הכל היה בן ונכד אוהב וחבר נאמן. מי שנמנה עם חבריו היה יכול לסמוך על נאמנות בלתי מסוייגת. הוא גם ידע להעריך חברות טובה. אבל, עם חוש הצדק המאד מפותח שלו, לא היסס לצאת חוצץ נגד הרוע, נגד אפליה או דו פרצופיות.

למרות שהקב"ה העניק לו רק שישית (1/6) חיים, אחיעד השאיר לנו מורשת, ואת מורשתו סיכם לפני 1700 שנים אחד מהאמוראים (אביי):

"לעולם יהא אדם ערום בייראה מענה רך משיב חמא  ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות"

וזאת המורשת שהשאיר לנו אחיעד. שירת חייו נפסקה אבל המלודיה ממשיכה להתנגן……..
היום יש לי ההזדמנות להודות לאחיעד על 21 שנים של נחמה, אור ושמחה, אהבה וגאווה, חיזוק ותקוה שהעניק לנו במשך חייו הקצרים.
ולנו, ההורים, הסבתא והסבה, המשפחה כולה, החברים וכל מוכירי זיכרו נותר להמשיך במפעל ההנצחות כדי שהדורות הבאים  יידעו שהיה בחור חמד שאמנם חי רק ששית (1/6)  חיים אבל הספיק להגיע למדרגה שיהיה "אהוב למעלה ונחמד למטה והיה מקובל על הבריות"

שירת חייו נפסקה אבל המלודיה ממשיכה להתנגן…..

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה הספדים

 

יום השנה, בבית העלמין – יעל (אמא)

27 אוג'

אחיעד, בן יקר שלי

שנה חלפה ושוב אנחנו כאן איתך.
ונדמה שרק אתמול הכל קרה, אותו לילה אפל ונורא והדפיקה בדלת ששינתה לנו את החיים.
שנה להלם והזעזוע העמוק והחוסר ההבנה,

בן יקר שלי,
בכל מקום, בכל מצב, או אפילו בצילום תמונה, אני רואה אותך עומד איתנו, עם העיניים המדהימות והחיוך המקסים, נוטל חלק יחד אתנו.
כל יום אני מתעוררת עם תחושת החיסרון ועם כאב הפרידה,
אך דע לך אחיעד, שהאמת קשה מנשוא- והיא.. שאינך פה עימנו, ובכל זאת אני מנסה לתעל את הכאב למשפחה, לעשייה, להנצחות, לחיים. כי זה מה שאתה היית עושה אילו היה המצב אחרת.
ומי שבחרה בחיים, כול יום הוא המלחמה הפרטית שלי
הבטחתי לילדים שנמשיך בחיים טובים ומאושרים
ולמרות שצלע אחת כבר לא איתנו אנחנו בוחרים לחייך כי זוהי הירושה שלך לנו.
אני יודעת שאיי שם אתה נמצא ,מביט ומגן
אז בבקשה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה
וכשאתה רואה שאני כמעט נשברת תשלח לי כוח להמשיך במסע האינסופי

בן יקר שלי
מה אומרים אחרי שנה בלי אחיעד?
הרי סיפרתי עליך בלוויה, ב"שבעה" ב"שלושים"
בערבי ה"חודש בחודשו"  שערכנו, בכל הזדמנות שיש אני מספרת עליך ואין גבול לדברים שאפשר לספר עליך, וגם הסיפורים ממשיכים לזרום מצד החברים שלך, מהילדות, מהישיבה מהצבא..
והמסקנה היא שאתה הספקת ככ הרבה בעשרים ואחת שנות חייך, ידעת לחיות בגדול, להנות מכל דבר, לא חששת מכלום, היית מגדיל ראש בכל דבר ויש משהו מנחם בידיעה שהספקת ככ הרבה ביחס לאחרים.

בן יקר שלי
חלק מהחברים שלך סיימו צבא וממשיכים הלאה
חלק מהחברים שלך כבר חושבים על חתונה
חלק מהחברים שלך מתכוננים ללימודים גבוהים
חלק מהחברים שלך מתכננים את הטיול הגדול של אחר השחרור

ואתה, אתה לנצח תישאר בן 21, צעיר לעולמים

מתגעגעת אליך בכל ליבי

אמא

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה הספדים

 

שחר דבי – צבא

21 אוג'

הגב' יעל רובנר שלום,
שמי שחר דבי וכאשר אחיעד היה בהכנה לקצונה בפלוגת מעוז, אני הייתי מ"פ של פלוגת נחשון.
פגשתי באחיעד פעמים רבות, קשה היה להתעלם מהעיניים התכולות העמוקות שמספרות המון מבלי להכירו.
העברתי שני שיעורים לפלוגה בה היה.
נפעמתי מאחיעד.
אני זוכרת שכשיצאתי מהשיעור הראשון פניתי למ"פ שלו. אור זרע ואמרתי לו שאחיעד עוד יהיה אחד מאנשי המפתח במדינת ישראל.
במסע הוא היה הקשר מ"פ וכחלק מהמסע אחת המסורות הוא לשלוח את הקשרי מ"פ למסור הודעות לפלוגות שונות – מבלי להתבייש בכלל הוא ניגש אלי ושאל אם הבאנו איתנו חלב (במילים עדינות רמז שהפלוגה שלי "חלבית" ושהפלוגה שלו היא החזקה).
בחור מיוחד, מקסים, רגיש ופיקח.
אני משתתפת בצערכם.
ושתמשיכו להנציח את אחיעד שהיה מופת ודוגמא לכל חבריו בקורס קצינים – על כך אין לעוררין!

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה חברים כותבים

 

מצפה אחיעד

19 יולי

מול נוף מדהים, בגן החבל שבשוהם ממוקם מצפה יפיפה שנקרא על שם אחיעד – "מצפה אחיעד". הנצחה שהוקמה ע"י הישוב.
מקום ירוק ואידיאלי לכל מי שמעוניין בשלווה ובשקט. ניתן לשבת בנקודת התצפית המעוצבת והצופה באופן פנורמי לעבר גוש דן.
לצד נקודת התצפית המוצלת  ניתן לראות גל-עד המורכבת מאבן גיר ואבן בזלת, המספר על אחיעד.
בתקוה שכל מי שנקרה דרכו שם, יהנה ממנו.

טקס חנוכת המצפה התקיים בתאריך 19/7/2012

————————————————————————————————–

ראש מועצה של שוהם, גיל ליבנה בנאום שנשא בטקס חנוכת "מצפה אחיעד"
אנו ניצבים כאן, עכשיו, באחת הנקודות היפות בשוהם, באחת השעות היפות ביממה.
אין מתאים מהרגע הקסום הזה, במקום השלו הזה, כדי לחנוך גלעד זיכרון לאישיותו היפה והנעימה של אחיעד רובנר, זכרו לברכה.

גן החבל הוא אחד הגנים התוססים ושוקקי החיים בשוהם. גן שמרכז אליו ילדים, נוער ומבוגרים, חובבי ספורט וטבע, הורים ותינוקות. עשרות אנשים עוברים כאן מדי יום, בנקודה הזו ממש, ויוכלו להתייחד עם זכרו של צעיר מיוחד וצנוע, בדרך של חיות ושמחה.
אל מול הנוף המרהיב הזה, בחלקת האלוהים הקטנה, בצל עץ השקד העתיק, עולות מילותיה של לאה גולדברג:

"בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות שבע אמהות
שבע כלות בשער.
בארץ אהבתי על הצריח, דגל
אל ארץ אהבתי, יבוא עולה רגל
בשעה טובה בשעה ברוכה
המשכיחה כל צער".

יעל ואבי היקרים, בדרככם המיוחדת בחרתם להנציח את זכרו של אחיעד, לזכור ולהזכיר את הענווה, השלווה והערכיות שאפיינו אותו.
לזכור מתוך יפי הטבע, את אהבתו של אחיעד לארץ ישראל, ולהנחיל לבני הנוער שלנו ערך חשוב זה, כמו גם את חשיבות השירות המשמעותי בצה"ל והבחירה במסלול של קצונה ופיקוד.
אני תקווה שכאן, בצל פריחת עץ השקד – המשכיחה כל צער, תמצאו מזור ונחמה. 

ונזכור כולנו את אחיעד – לעד.

יהי זכרו ברוך.

—————————————————————————————————

דברי תת-אלוף אריה דהן, הקשל"ר בטקס חנוכת "מצפה אחיעד"
יעל, אבי, אביבית, גל, מאיה יואבי ותמרה היקרים,
חברים, בני משפחה
מכובדי,

בבתי תפילה טבבתי קברות של כל הדורות היו אבותינו אומרים – "דע מאין באת, לאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון".

הצורה המקרית – גם אם לא נעדרת הסמליות – שבה בוחר המוות את קורבנותיו – ושבה בחר המוות את אחיעד – מעלה תהיות על מובנם של החיים ועל מובנו של הדין וחשבון.
כתב יוני נתניהו: "אני מאמין שהחיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של אדם למותו, אלא התוכן שאנו יוצקים לתוכם. יש מי שניתנו לו חיים ארוכים ובמובן המסויים הזה – כמעט ולא חי. ויש מי שחי חיים קצרים ומלאים, למד ואהב ונשאר עם זאת רגיש ופתוח – לחיוך, לטיול, לפרח ושיר".

למדתי רבות על אחיעד, לאחר מותו, מהמשפחה היקרה והאצילית ובעיקר מיעל ואבי, למדתי עליו שהיה אמן בנשמתו, בעל כישורי כתיבה ייחודיים והפקת סרטים, מוכשר, שאהבת ארץ ישראל והטיולים בה פעמו בו, אדם ערכי שכל מה שעשה – מיוחד היה. החל ממועד לידתו, מועד הברית ביום הכיפורים וכלה בלימודיו, אהבתו למשפחתו, לצבא ושירותו המשמעותי בו.
אם בכלל יש נחמה לחיים שנגדעו בגיל 21 זו הנחמה.

משפחת רובנר-צימט היקרה,
לא כאדם זר לכאבכן אני ניצב כאן, אלא כקצין ומפקד שאיבד את הטובים והיקרים שבפקודיי, במפקדיי ובחבריי. אני זוכר אותם, אני מעלה בדימיני את זיו פניהם, את חיוכם. זוכר ומתגעגע. לא אחת אני מנסה לכוון לחוות דעתם על החלטות לא קלות שאנו נדרשים לקבל. חסרונם מורגש, והוא בלתי ניתן למילוי.

לאורך כל 26 שנות שירותי בצה"ל, לא הצלחתי למצוא את המילים שיביאו מזור או נחמה למשפחה שאיבדה את היקר לה מכל. כי אין מילים כאלה. מעולם לא הצלחתי לתת מענה לשאלות ה"אילו" הפרטית של המשפחות, שיחיו לכל אורך חייהן עם השאלות עד כמה יכלו יקיריהן לחולל, להוליד, לבנות ולייצור, לו רק היו עדיין חיים לצידנו. כי היא לעולם תיוותר ללא מענה.

היום אני מבקש לומר לכם כי מורשתו של אחיעד חיה בתוכנו ולאורה אנו פוסעים. מורשת זו לנצח תהווה עבורנו צו לחיים של בנייה ויצירה, לרעות, לאחריות הדדית ולשותפות בנשיאת העול

בשעה זו מבקש אני להשתתף באבלכם הכבד ולחבק אתם בכאב.
אני מבטיח כי נבקר ונסייע ככל שנדרש ונזכור, נזכיר ונאהב את אחיעד.

יהיה זכרו ברוך!

————————————————————————————————–

דברי אבי – אביו של אחיעד בחנוכת "מצפה אחיעד"
 ערב טוב
אדוני ראש המועצה – גיל ליבנה
רב היישוב – הרב דוד סתיו
חברי המועצה – איציק בונצל ושלומי סוויסה
תת אלוף אריה דהאן –קצין שלישות ראשי
משפחה , אורחים נכבדים

לפני כעשרה חודשים חרב עלינו עולמינו, בננו אחיעד נהרג.
אחרי אסון כזה נשאלת השאלה איך מתגברים? איך ממשיכים מכאן הלאה?
איך מתמודדים עם אובדן של בן כל כך אהוב?
תשובה חלקית לשאלות קשות אלו מצאנו יעל ואני דרך ההנצחה.
בדרך כלל הנצחה פירושה לעסוק בעבר ובמה שאיננו, לדעתנו לא פחות חשוב  הוא העתיד , כלומר לקחת מרוחו של אחיעד ובהשראתה ליצור עתיד טוב יותר,ליצור מקום של חיים , מקום של המשכיות מתוך אהבה לחיים ,
הערב אנו חונכים את "מצפה אחיעד"
מקום נישא זה הצופה מן היישוב שלנו שוהם , יישוב שהיה לאחיעד בית, הוא בעיננו בדיוק מקום שכזה, מקום חי של המשכיות ומעוף,
ואולי משהו קטן וסימלי אבל אומר הרבה , עץ השקדיה שעומד במרכז המצפה, לפני שנים ספורות נשרף כמעט כליל , והנה הוא עומד כאן משוקם ופרחיו פרחו השנה  בפעם הראשונה , מה יותר יפה מכך לסמל הנצחה – כמקום של המשכיות ואהבת החיים.
חזוננו שלי ושל יעל ובני המשפחה ,הוא לראות את המצפה הזה שוקק חיים , מתמלא בבני נוער ותושבי שוהם מבוגרים וצעירים,  דתיים וחילונים ללא הבדל , דבר שהיה כה חשוב לאחיעד , מסתובבים ונהנים מהמקום היפה הזה, מוצאים בו פינה של התבוננות בנוף ואולי גם בעצמם פנימה.

אחיעד שהיה שקט וצנוע , חיוך תמידי נסוך על פניו , היה ברוך כישרונות ,בין השאר בבימוי צילום והפקת סרטים, ובמיוחד בכתיבה ובעל כושר ביטוי יוצא דופן ,ואין לנו ספק שהיה מגיע להישגים בתחומים רבים ומגוונים.

בחנוכת מקום זה אנו מרגישים שקבענו לאחיעד חלק ונחלה בתוך תושבי שוהם , והוא באיזו שהיא דרך ממשיך להיות נוכח כאן על הגבעה היפה הזו.
אולם חזון נפלא זה לא היה יכול להתממש לולא רצונם הטוב של אנשים טובים במועצה המקומית שוהם, שמאז אותו לילה מר ונורא,מלווים אותנו , תומכים בנו ללא סייג בכל זמן ובכל נושא, ואני ממש גאה להיות תושב שוהם.
חשים אנו חובה לתודה מיוחדת למספר אנשים , ומראש אני מתנצל על שקצרה היריעה מלהזכיר את כולם.
בראש ובראשונה ,לראש המועצה גיל ליבנה שלאורך כל התקופה מצאנו אצלו אוזן קשבת ,נהג ברגישות בחכמה, ונתן רוח גבית לפרוייקט ו.
לחבר המועצה איציק בונצל ,שהיה אדריכל  הרעיון ,ומלווה אותנו עד היום.
לענת דותן מנהלת הלשכה של ראש המועצה, שמאחרי החזות הקשוחה עומדת אישה רגישה עם לב ענק, ובעצם היתה המנוע שהוציא לפועל את הפרוייקט.
לחיננית וייס מאגף איכות הסביבה ולמוטי זמיר מנהל הפרוייקט,
אפרת וזיו מחברת מרחבים שעיצבו את המצפה והגלעד.
ולכל אלו שעזרו איפשרו ובעיקר תמכו והביאו את הפרוייקט לידי ביצוע .
אנו מודים לכולכם שבאתם ומקווים שתמשיכו ליהנות מהמצפה הזה ובזה
תהיה לנו נחמה

תודה

 

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה מפעלי הנצחה

 

"מתחם האמנויות והקולנוע" בישיבת פ"ת

18 יולי

אחיעד תמיד אהב לצלם ולתעד את החיים בכל הזדמנות והרבה פעמים ניתן היה לראות שיש בידו מצלמה (בעיקר מצלמת וידאו).

בסוף כיתה י', וכן גם בסוף כיתה י"א, אחיעד טס לארה"ב, ל"קמפ מסורה" – קייטנה לנוער יהודי מכל העולם. שם הוא עבד בתור צלם במשך חודשיים וצילם את כל ארועי המחנה, הכוללים פעילות יומית, ערבי חברה,  טיולים ואנשים. הוא היה צמוד למצלמה ועשה את עבודתו כהלכה תוך כדי יצירת קשרים טובים עם הנוער האמריקאי עד כדי כך שהם המשיכו להיות איתו בקשר כשחזר לארץ ועד יומו האחרון.

כשעלה לכיתה י' היה לו ברור שהוא הולך לכיוון של מגמת קולנוע, אך באותה עת לא הייתה קיימת מגמה כזו.  הוא נרשם למגמת ביולוגיה שמאוד אהב אך היה חשוב לו גם ללמוד קולנוע ועקב העדר המגמה אחיעד לא ויתר, הוא ניגש לרב שי פירון, ראש הישיבה, ולאחר שיחות רבות הצליח לשכנע אותו לפתוח מגמת קולנוע ותוך זמן קצר המגמה התעוררה ואפילו התלמידים שלמדו שכבה מעל אחיעד הצטרפו למגמה למרות שהם פיספסו זאת בשנה כי עוד לא היה.
אחיעד יצר סרטים רבים הקשורים בעיקר לנושאים חברתיים. בעיקר בלט הסרט הקצר "שומע תפילה" שזכה במקום הראשון בפסטיבל הסרטים החברתיים. עבודת הגמר שלו גם נגעה בנושא חברתי חשוב והוא היחידי במחזורו שקיבל את הציון 100.

ניתן לראות חלק מסרטיו בקטגורית "התסריטאי"

לאור כל זה, הוחלט לפתוח בישיבה את מתחם האומנויות והקולנוע ע"ש אחיעד שבו יוכלו תלמידי המגמה לעבוד באופן נעים יותר. הוקם חדר עריכה ואולפן סרטים וכן נוסף ציוד חדש. המתחם הזה יחל לפעול משנת הלימודים תשע"ג.

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה מפעלי הנצחה

 

ספר תורה

18 יולי

בימים אלו נכתב ספר התורה שיקרא על שם אחיעד.
האות הראשונה שנכתבה בספר הייתה בבית הוריו של אחיעד בנוכחות כל המשפחה. הארוע היה מאוד מרגש, שהנה, בזכותו נולד ספר תורה חדש.
כתיבתו מסתיימת בימים אילו והיא תושלם בבית משפחת רובנר-צימט בסביבות יום הולדתו של אחיעד, ותוכנס, בתהלוכה, מ"מצפה אחיעד" לבית כנסת "שמחת משה" . מקום מאוד סימלי, שכן ספר התורה ומבנה הבית כנסת שנקרא על שם דודו של אחיעד, משה שמחה רובנר, יהיו שזורים אחד בשני, כיאה לקרובי משפחה: דוד ואחיין.

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה מפעלי הנצחה

 

קרן רובנר – בת דודה

16 אפר'

אחיעד היקר
כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה צער. תמיד היית מודל לחיכוי בשבילי, תמיד שאפתי להיות כמוך. כל כך חברותי, מצחיק אך עם זאת אוהב, תומך ודואג.
אני זוכרת אך הרגשתי אבודה בתחילת השירות הלאומי, אתה זיהית זאת מיד והזמנת אותי לבית קפה בשביל לדבר, לעודד וליעץ. חיזקת אותי ונתת לי טיפים ועצות שללא ספק שינו אצלי הכל. תמיד ידעת לזהות חולשה וקושי אצל אחרים תמיד ידעת איך לעזור ולטפל עם חיוך על הפנים. תודה על הכל, לעולם לא אשכח את מה שעשית בשבילי הלוואי ועוד היית פה איתנו.

מתגעגעת ואוהבת כל כך!
בת דודתך קרן

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה משפחה כותבת

 

מושיקו רשף – חבר מתקופת היסודי ועד הצבא (שריון)

15 מרץ

אחיעד,

אני אתחיל בלומר שמכתבים זה הקטע שלך, ממש לא הקטע שלי.
אוח כמה השתנה מאז שהלכת.. שוהם הפכה להיות סתם עוד מקום שאני לא מכיר בו אף אחד ותכל'ס החבר'ה קצת בריחוק מאז שהלכת.
בכל פעם שאני עולה על מדי א' ומסתכל על סיכת הלוחם אני נזכר בך.. נזכר בכמה שעזרת ותמכת בי במסלול ויודע שבלעדיך הסיכה הזאת לא הייתה שם.
לעולם אני לא אשכח את הפעם ההיא בשטח כשהמפקד התעצבן עליי ואמר לי לרדת ל50 שכיבות סמיכה ואתה שאלת אותו אם אתה יכול להתחלק איתי..
נכון שבסופו של דבר גם אתה ירדת ל50 שכיבות סמיכה על ה"התחצפות" הזאת אבל זה משהו שנכנס לי ללב וככה אני זוכר אותך, בחור חזק שקודם דואג לאחרים ורק אז לעצמו.
אבל כמובן שהזיכרון הכי חזק ממך זה החיוך שלך שליווה אותנו כל בוקר במסלול, כשכולם מבואסים ואתה, אחרי שדיברת כל הלילה מתוך שינה התעוררת קופצני ושמח והערת את כולנו.
כל יום אני מתחרט על כך שלא יצא לנו לבלות יותר זמן ביחד אבל בזמן האחרון התחלתי להבין שפשוט זכיתי להכיר אותך וגם לחבר'ה בגן עדן מגיע להכיר בן אדם כמוך.

אחיעד אני בטוח שהיום אתה יושב בגן עדן ומשמח את כל המבואסים שם ושומר עלינו.
רק שתדע שאתה חסר וכל יום שעובר אני מתגעגע יותר..

אוהב מכל הלב,
מושיקו

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה חברים כותבים

 

עידן דיקר – חבר מתקופת הגן ועד ישיבת "מעלה גלבוע"

15 מרץ

בס"ד

אחיעד היקר מכל,

זכיתי להכיר אותך בשלושה גלגולים שונים במהלך חיי. לשמחתי, בכל גלגול כזה זכיתי לגלות טפח אחד מאינספור הטפחים שמכסים תחתם את הדבר העצום והמורכב הזה שנקרא "אחיעד".

בגלגול הראשון, היינו ילדים קטנים ושובבים וחברים קרובים מאוד בזמן בית הספר היסודי "יבנה". בתקופה הזאת, אני חושב שביליתי באנילביץ' 4 (הדירה האגדית שלך בפ"ת) לפחות אותו זמן כמו בבית שלי. בין אם מול הפלייסטיישן לנסות לסיים את קראש בנדיקוט החדש, או בחדר שלך באמצע קרב מטורף של הפאוור ריינג'רס (בו אביבית הייתה האויב), מהימים ההם אני אנצור כל חיי את זיכרון החיוך התמים שהענקת לכל אדם ואת העיניים הסקרניות שחיפשו אחר הרפתקאות (יש שיאמרו צרות) חדשות.

ואז עברת לשוהם, והריחוק הגיאוגרפי עשה את שלו והחברות בינינו הלכה ודעכה. אבל רצה הגורל ומצאנו אחד את השני שותפים יחד לספסל הלימודים בישיבה התיכונית בפ"ת. זה היה הגלגול השני. בתקופה הזאת, למרות שכחברים התרחקנו, זכיתי לפגוש אותך בפורמט אחר, של משקיף מן הצד. זכיתי לראות כיצד אתה מתבגר ומשתכלל ומוצא אהבות חדשות, כמו הקולנוע, לצד אהבותיך הישנות. בנוסף, ראיתי כיצד אתה הופך מאותו ילד ביישן ושובב, לבחור רציני (בעירבון מוגבל) שלא חושש מנקיטת יוזמה והפגנת מנהיגות כשצריך כדי להוביל את המחזור באתגרים השונים שעמדו בפנינו.

ושכבר חשבתי שתקופתנו המשותפת הגיעה לסיומה, עם סיום הישיבה התיכונית, הופעת פתאום ביום הראשון בישיבה מעלה גלבוע. ואז החל הגלגול השלישי. באופן אישי, זו הייתה השנה הטובה בחיי. ברגע אחד נגלה לפני עולם שחשבתי שנמצא רק בדמיונות, עולם שמשלב בין רוח דתית ומחשבה אוניברסאלית. וגם אתה היית שם, בתוך עולם החוויה הזה. שם זכיתי להיפגש עם חלק נוסף באישיותך החד-פעמית שלא יכולתי להעלות בדעתי שקיים, הכתיבה (היינו יחד בכת-ב"צ ובביבליותרפיה של צביקי). וכך, פעמיים בשבוע, כל שבוע, הנחת את עצמך על הדף באומץ ובפשטות יפה, עירום מכל מחיצות ונימוסים, מול קבוצה של זרים (שהפכו בהמשך לחברים). הכי רחוק מאותו ילד ביישן ומופנם מכיתה א'. שם זכיתי לפגוש בך שוב. שם זכיתי להתחבר אליך שוב.

ועכשיו זה עכשיו…

ומה עכשיו? אני לא רוצה לדבר על זה שהלכת. אני רוצה להודות לך על מה שהשארת. אני מרגיש כל כך חייב מכל השיעורים שלימדת אותי, ביודעין ובלא יודעין. ואין לי בכלל מאיפה להתחיל. ולכן אסיים

תודה

אחי-עד.

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה חברים כותבים

 

מנועם שמע – חבר מתקופת ישיבת כפ"ג

15 פבר'

אחי אחי עד.

כשהתבקשתי לכתוב עליך בהתחלה נורא שמחתי, שמחה של עצב, כי סוף סוף אולי אוכל לתת מקום בתוכי לחסרונך. אבל כעת בבואי לכתוב אני מרגיש חסר מילים, עט קצרה וזיכרון ארוך.
זיכרון של שנים, של חיוך, של חברות של עומק.
אני רוצה לכתוב עליך, לספר כמה מיוחד היית על האופי ודרך ארץ שתמיד נהגת, על עדינות ושאיפה עמוקה לאמת. איך הצלחת לתת לסובבים אותך את התחושה שאתה כול כולך איתם, בשבילם. איך באישיותך המדהימה הכלת כ"כ הרבה גוונים וצבעים שונים. ותחת החיוך והעיניים הגדולות שלך, קבוצה גדולה של אנשים שונים ומגוונים הופכת להיות חבורה מלוכדת ומגובשת שעד היום עוד לא יודעת איך להתחיל ולעכל את חסרונך. חבל, חבל על דאבדין ולא משתכחין…
רעי אהובי,אני רוצה לחיות אותך, את דרכך. אני רוצה ללמוד ממך את היכולת לתת לסובבים אותך תחושה של בית, את הנאמנות, החברות והנתינה הבלתי מתפשרת, ולזכור תמיד את החיוך והאופטימיות הנצחית, תהא מנוחתך עדן.

 
סגור לתגובות

פורסם בקטגוריה חברים כותבים