אני עומד כאן היום, כנציג משפחה שכולה, בפני חברים המרכינים ראש, מכרים שעדיין בהלם, וקהל שלא מבין מה קרה לנו. מה היה לנו ולא יהיה לנו עוד. שירת חייו נפסקה, אבל המלודיה ממשיכה להתנגן…..
קיבלנו את אחיעד כפיקדון ל-21 שנים. שישית (1/6) של חיים. זהבה, הסבתא ואני הסבא ליוינו אותו מרגע היולדו ועד נפילתו, לא כסבא וסבתא מן המניין. ולמרות הקשר האינטנסיבי בינינו, תדירות המפגשים, הטיולים המשותפים הרבים, השיחות הרבות, הדיונים והחלפת הדיעות, הבנתי, בשנה האחרונה, שלא את כל מעשיו, פעילותו ואפילו לא את כל קווי אופיו זכיתי להכיר במהלך חייו הקצרים.
החברים לספסל הלימודים בבתי ספר ובישיבות, החברים לנשק, השכנים, המפקדים, הרבנים והמורים באו וסיפרו. ואמרו. וכתבו. והראו תמונות ויצירות. וציטטו. ובכו. הדברים נאמרו ונכתבו והתמונה לאט לאט מגיע לשלמות. שירת חייו נפסקה אבל המלודיה ממשיכה להתנגן…..
אחיעד היה אמן בנפשו, חרוץ במעשיו, חריף במחשבתו ורהוט בדיבורו, אבל מעל הכל היה בן ונכד אוהב וחבר נאמן. מי שנמנה עם חבריו היה יכול לסמוך על נאמנות בלתי מסוייגת. הוא גם ידע להעריך חברות טובה. אבל, עם חוש הצדק המאד מפותח שלו, לא היסס לצאת חוצץ נגד הרוע, נגד אפליה או דו פרצופיות.
למרות שהקב"ה העניק לו רק שישית (1/6) חיים, אחיעד השאיר לנו מורשת, ואת מורשתו סיכם לפני 1700 שנים אחד מהאמוראים (אביי):
"לעולם יהא אדם ערום בייראה מענה רך משיב חמא ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות"
וזאת המורשת שהשאיר לנו אחיעד. שירת חייו נפסקה אבל המלודיה ממשיכה להתנגן……..
היום יש לי ההזדמנות להודות לאחיעד על 21 שנים של נחמה, אור ושמחה, אהבה וגאווה, חיזוק ותקוה שהעניק לנו במשך חייו הקצרים.
ולנו, ההורים, הסבתא והסבה, המשפחה כולה, החברים וכל מוכירי זיכרו נותר להמשיך במפעל ההנצחות כדי שהדורות הבאים יידעו שהיה בחור חמד שאמנם חי רק ששית (1/6) חיים אבל הספיק להגיע למדרגה שיהיה "אהוב למעלה ונחמד למטה והיה מקובל על הבריות"
שירת חייו נפסקה אבל המלודיה ממשיכה להתנגן…..
