אחיעד,
אני אתחיל בלומר שמכתבים זה הקטע שלך, ממש לא הקטע שלי.
אוח כמה השתנה מאז שהלכת.. שוהם הפכה להיות סתם עוד מקום שאני לא מכיר בו אף אחד ותכל'ס החבר'ה קצת בריחוק מאז שהלכת.
בכל פעם שאני עולה על מדי א' ומסתכל על סיכת הלוחם אני נזכר בך.. נזכר בכמה שעזרת ותמכת בי במסלול ויודע שבלעדיך הסיכה הזאת לא הייתה שם.
לעולם אני לא אשכח את הפעם ההיא בשטח כשהמפקד התעצבן עליי ואמר לי לרדת ל50 שכיבות סמיכה ואתה שאלת אותו אם אתה יכול להתחלק איתי..
נכון שבסופו של דבר גם אתה ירדת ל50 שכיבות סמיכה על ה"התחצפות" הזאת אבל זה משהו שנכנס לי ללב וככה אני זוכר אותך, בחור חזק שקודם דואג לאחרים ורק אז לעצמו.
אבל כמובן שהזיכרון הכי חזק ממך זה החיוך שלך שליווה אותנו כל בוקר במסלול, כשכולם מבואסים ואתה, אחרי שדיברת כל הלילה מתוך שינה התעוררת קופצני ושמח והערת את כולנו.
כל יום אני מתחרט על כך שלא יצא לנו לבלות יותר זמן ביחד אבל בזמן האחרון התחלתי להבין שפשוט זכיתי להכיר אותך וגם לחבר'ה בגן עדן מגיע להכיר בן אדם כמוך.
אחיעד אני בטוח שהיום אתה יושב בגן עדן ומשמח את כל המבואסים שם ושומר עלינו.
רק שתדע שאתה חסר וכל יום שעובר אני מתגעגע יותר..
אוהב מכל הלב,
מושיקו
