בס"ד
אחיעד היקר מכל,
זכיתי להכיר אותך בשלושה גלגולים שונים במהלך חיי. לשמחתי, בכל גלגול כזה זכיתי לגלות טפח אחד מאינספור הטפחים שמכסים תחתם את הדבר העצום והמורכב הזה שנקרא "אחיעד".
בגלגול הראשון, היינו ילדים קטנים ושובבים וחברים קרובים מאוד בזמן בית הספר היסודי "יבנה". בתקופה הזאת, אני חושב שביליתי באנילביץ' 4 (הדירה האגדית שלך בפ"ת) לפחות אותו זמן כמו בבית שלי. בין אם מול הפלייסטיישן לנסות לסיים את קראש בנדיקוט החדש, או בחדר שלך באמצע קרב מטורף של הפאוור ריינג'רס (בו אביבית הייתה האויב), מהימים ההם אני אנצור כל חיי את זיכרון החיוך התמים שהענקת לכל אדם ואת העיניים הסקרניות שחיפשו אחר הרפתקאות (יש שיאמרו צרות) חדשות.
ואז עברת לשוהם, והריחוק הגיאוגרפי עשה את שלו והחברות בינינו הלכה ודעכה. אבל רצה הגורל ומצאנו אחד את השני שותפים יחד לספסל הלימודים בישיבה התיכונית בפ"ת. זה היה הגלגול השני. בתקופה הזאת, למרות שכחברים התרחקנו, זכיתי לפגוש אותך בפורמט אחר, של משקיף מן הצד. זכיתי לראות כיצד אתה מתבגר ומשתכלל ומוצא אהבות חדשות, כמו הקולנוע, לצד אהבותיך הישנות. בנוסף, ראיתי כיצד אתה הופך מאותו ילד ביישן ושובב, לבחור רציני (בעירבון מוגבל) שלא חושש מנקיטת יוזמה והפגנת מנהיגות כשצריך כדי להוביל את המחזור באתגרים השונים שעמדו בפנינו.
ושכבר חשבתי שתקופתנו המשותפת הגיעה לסיומה, עם סיום הישיבה התיכונית, הופעת פתאום ביום הראשון בישיבה מעלה גלבוע. ואז החל הגלגול השלישי. באופן אישי, זו הייתה השנה הטובה בחיי. ברגע אחד נגלה לפני עולם שחשבתי שנמצא רק בדמיונות, עולם שמשלב בין רוח דתית ומחשבה אוניברסאלית. וגם אתה היית שם, בתוך עולם החוויה הזה. שם זכיתי להיפגש עם חלק נוסף באישיותך החד-פעמית שלא יכולתי להעלות בדעתי שקיים, הכתיבה (היינו יחד בכת-ב"צ ובביבליותרפיה של צביקי). וכך, פעמיים בשבוע, כל שבוע, הנחת את עצמך על הדף באומץ ובפשטות יפה, עירום מכל מחיצות ונימוסים, מול קבוצה של זרים (שהפכו בהמשך לחברים). הכי רחוק מאותו ילד ביישן ומופנם מכיתה א'. שם זכיתי לפגוש בך שוב. שם זכיתי להתחבר אליך שוב.
ועכשיו זה עכשיו…
ומה עכשיו? אני לא רוצה לדבר על זה שהלכת. אני רוצה להודות לך על מה שהשארת. אני מרגיש כל כך חייב מכל השיעורים שלימדת אותי, ביודעין ובלא יודעין. ואין לי בכלל מאיפה להתחיל. ולכן אסיים
תודה
אחי-עד.
