סדנת כתיבה יוצרת, ישיבת "מעלה גלבוע"
נער מבולבל נכנס לפינת קפה, הוא לא באמת צמא, הוא לא באמת יודע למה הוא פה.
מאז תחילת זמן אלול הוא שואל את עצמו את אותה שאלה, שאלה מטריפה, שאלה שמוציאה אותו מדעתו, שאלה שאליה הוא עוד לא מצא תשובה.
הוא מכין לעצמו עוד קפה חסר טעם ובוהה בלוח הירוק. "סדנת כתיבה- לרצניים בלבד! נסיון בכתיבה חובה" הוא מתבאס,אין לו ניסיון בכתיבה, וזה נשמע לו ממש טוב.
נער מדוכדך יושב בבית מדרש, יושב ובוהה באוויר. מעביר את הזמן עד הלילה, לילה שיוביל לעוד יום , שיוביל לעוד לילה, ועוד יום… "מפגש הכירות כתיבה יוצרת, רק 4 דקות מזמנכם, כדאי לבוא לראות" -"ואם אין לי ניסיון בכתיבה?" –"אם אין לך ניסיון בכתיבה זה הכי טוב".
נער מסוקרן נכנס לחדר רמ"ים ומסתכל מסביבו, "יש יותר מידי אנשים" הוא חושב לעצמו, הוא מעולם לא הסתדר במצב שבו יותר מידי אנשים. המנחה עושה משחק הכירות מאוד שהנער לא הכיר לפני "עכשיו אני אומר שתי מילים וכל אחד רושם את המילה שיותר מתאימה לו". המנחה מחזיר את הדף לנער. הוא קורא ולא מאמין למראה עיניו, מעולם לא ניתחו אותו טוב יותר בשתי דקות. הוא ישמור על הדף הזה עוד הרבה.
נער כועס מנהל שיחה עם הרב שלו. הרב רומז באופן גס ביותר שלנער אין מה לחפש פה, שהוא צריך לחפש מקום אחר. הנער מסרב בתוקף, עושה הכל כדי להישאר. אז מה אם הוא לא לומד כלום? הוא לא מוכן לוותר על החברים, הוא לא מוכן לוותר על האווירה, הוא לא מוכן לוותר על כתיבה יוצרת.
נער מאושר מתווכח עם החברותא שלו בסדר בוקר, הוא מעולם לא למד כך גמרא לפני. לאחר מכן הוא מתווכח עם הרב על אותה סוגיה, הוא מעולם לא התווכח כך עם רב לפני. הוא לומד על פוסט-מודרניזם, הוא מעולם לא שמע את המילה הזאת לפני.הוא כותב לכתיבה יוצרת, הוא מעולם לא כתב כך לפני.
נער נזכר, נזכר בשלושה חודשים האחרונים, מנסה לסכם אותם. מנסה לחשוב על דרך לכתוב כמה הסדנה הייתה חשובה ומשמעותית בשבילו, כמה היא עזרה לו.
