אחיעד,
את השבת האחרונה עשינו שנינו ביחד בבסיס.
ביום שישי התקשרת אלי וכששאלתי אותך איפה אתה, סיפרת לי בביישנות האופיינית שלך, כדי שחס וחלילה לא יתפרש הדבר כשחצנות, שליאור החייל שלך לא מרגיש טוב ושאתה הולך לשמור במקומו בש.ג. 4 שעות, וכך עשית.
בהמשך השבת לא נחת לרגע. הכנת מסמכים לפ.ע עם הקשל"א, כתבת המלצות לדרגות לקצינים ונגדים לראש השנה, לא שכחת לוודא איתי שאעניק דרגה לניצן המ.ת"ש שלך השבוע. דאגת לעיתונים לחיילי הגדוד, תדרכת אותם על נהלי השבת.
לא הפסקת לעבוד. כאילו רצית להספיק הכל. שלא תשאר שום משימה פתוחה.
במוצאי שבת, לבת-אל, חיילת מפלוגת הפת"ק כאבה הבטן. התלבטמו אם לפנות אותה ואתה התעקשת שכן. גם התנדבת ללוות אותה והסברת לי למה זה חשוב לפנות אותה למרות שאין לה חום.
אחיעד,
בשבת הזו למדתי להכיר אותך.
המקרים הללו לימדו אותי מי אתה וכמה מיוחד אתה.
מפקד שדואג לחיילת שיש לה כאב בטן, שנותן דוגמה אישית ומחליף חייל בש.ג, חבר אמיתי, ללא דיסטנט שמאפיין קצין צעיר. מסור ולא מפסיק לעבוד ואמא שלך, יעל, סיפרה לי אתמול שאפילו חשבת להשאר גם את השבת הבאה. אבל מעל הכל רצית מאוד להצליח וסיפרת לי בשבת שאתה מוכן לעשות הכל והרבה כדי להצליח.
אחיעד,
בשבת גם ראיתי את הערכים אותם ינקת מילדות.
בארוחת הצהריים ישבנו לאכול ביחד בשולחן של מפקד תורן אוגדה. בסיום הארוחה היית הקצין היחיד שהוריד את הצלחת והסכו"ם מהשולחן. לא נתת לתורני המטבח לעשות את זה.
זה חינוך מבית – לכיבוד הזולת, לצניעות, לפשטות ולדרך ארץ.
משפחת רובנר היקרה והאצילה,
אמש ב-22:00 בלילה, נקשר עולמכם בעולמנו.
שום דבר לא מכין לרגע כזה.
אני מבטיח שנלווה, נהיה שם לתמיד ולכל מה שצריך.
אחיעד – נוח על משכבך בשלום.
אזכור אותך, מעריך ואוהב אותך.
יהיה זיכרו ברוך.
